בראשית שנות ה-80 סיימתי לימודי אמנות במכון אבני, לאחר כ-5 שנים של ריחוק ועשיה אחרת הביאו אותי בסיומם להכרה באותה נטיה נפשית המתעקשת להביע עצמה באמצעות האמנות.

בינתיים חלפו 5 שנים בהם שיניתי אורחות חיי והפכתי מאדם שמשנת חיו חילונית לאדם המתחייב על פי אמונתו לדרך חיים של קיום תורה ומצוות.

​

משמעות הדת, מצוותיה והליכותיה לא שמשו תבנית נוף הולדתי, את השכלתי האמנותית רכשתי בגוף חילוני ובבואי לקיימה נמצאתי בגוף דתי. זהו פרט ביוגרפי משמעותי בעל השפעה' המסמן קיומן של שתי רשויות בתוכי - אמונה ואמנות, לאורן אני בוחנת מאמתת ומתעמתת בעשיה האמנותית.

האמנות מחולנת בטבעה וכשרה להביע עצמה בכל אמצעי קיים, ואם חצתה גבולות של טעם טוב תמיד ימצאו לה מסנגרים בשם חופש הביטוי. ביסוד האמנות מרכיב מניפולטיבי חיובי בכנותו, המחלץ דימוי צורני מכלל הצורות במציאות החיים, מבודד אותו מעצים , מאיר, ומעורר שאלות לגביו. לפעולה זו אין בהכרח הכוח להשפיע על המציאות אך יש בה בהחלט הבלטה ושיקוף האני ועצמיותי.

​

האמונה שונה מעצם היותה מטרתית ומקדימה לכל פעולת האדם את האמונה בבורא עולם. האמונה מעוגנת בתוך מערכת של מצוות, חוקים, ומשפטים המכוונים את האדם למעשים של השפעה על הזולת. המודעות לפער הקיים בין שתי הרשויות - הדתית והחילונית מכוננת יחס דואלי שהוא הכח המניע המאזן והמזין את העשיה האמנותית שלי.

​

 האמנות והאמונה מייצגים עבורי שני עולמות רחוקים הנובעים ממקור אחד ובאמצעות הפרקטיקה האמנותית אני מקרבת מערבבת ובוללת לי עולם שלם בו משמשים הקודש והחולין כשני אברים האוחזים זה בזה.